מה קובע החוק על משחקי קלפים בין חברים?

Spread the love

 

מדי שבוע, (מדי ערב למען האמת), נפגשים כל השחקנים הקבועים בוילה של צ' למשחקי טקסס הולדם. בד"כ מדובר בטורניר שבו קונים ז'יטונים בתחילת הטורניר, ועימם משחקים עד לנקודת הקנייה הבאה – לפי שעה או לפי כסף. לרוב, המשחק פתוח והכניסות והסכומים אינם מוגבלים.

והסכומים שם גדולים, יותר נכון עצומים. בהרכב משתתפים שמונה שחקנים והדילר, שתי מלצריות צעירות שידאגו שאף אחד לא יקום מהשולחן ויחמיץ סיבוב וכמובן צ' בעל הבית, שיושב משקיף מן הצד ומאשר את ההלוואות למפסידים שעדיין לא רוצים לעזוב. בד"כ בסיבוב אחד של משחק, בכל "פלופ", תוכל לספור בין 2,500 ל-6,000 ש"ח על השולחן. אחד מרוויח, השאר מפסידים וכולם ערפדים. הולכים לישון בבוקר ולפעמים גם בצהריים-אם המשחק בשיאו.

ומה עם החוק? כיצד התייחס המחוקק להתכנסות המעניינת, שיש שיגרסו כי היא עבודה לכל דבר? אם אתם שוקלים לקיים משחקים כאלה בביתכם או להשתתף בכאלה, עו"ד מעיין נופר עמון, המתמחה בתחום הפלילי ומאתר פרקליטי IL מציגה את המדריך המלא לאירוח של "כלוב" קלפים בבית מבחינת החוק, המדריך תופס גם לעניין מכונות מזל או בינגו.

"משחק אסור", "הגרלה", "הימור"

חוק העונשין, התשל"ז – 1977 בסימן י"ב, שעניינו משחקים אסורים, הגרלות והימורים, אוסר הגרלות והימורים בזו הלשון: "משחק אסור" מוגדר בחוק כ-"משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף, או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת" והימור ייחשב ל-"כל הסדר שלפיו ניתן לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה, והזכייה תלויה בניחושו של דבר, לרבות הגרלה הקשורה בתוצאות משחקים ותחרויות בספורט".

כלומר, הגדרת המשחק כאסור מורכבת משני תנאים: הראשון – זכייה בכסף, שווה כסף או טובת הנאה מכל סוג, ואופן והתנאי השני – לפיו ההצלחה או הכישלון במשחק תלויים במזל או בגורל יותר מאשר בהבנה, מקצוענות או יכולת של השחקן.

באשר למקום המשחק, אותם "כלובים" כמו הווילה של צ', קובע החוק כי מדובר ב"מקום משחקים אסורים" שהוא ע"פ ההגדרה – חצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים, בין שהם פתוחים לציבור ובין שהם פתוחים לבני אדם מסוימים בלבד, ואין נפקא מינה אם הם מוחזקים גם למטרה אחרת;

ויובהר: אם אתה שחקן טקסס הולדם שנהנה מהמשחק והולך לבתים בהם משחקים את המשחק, במטרה להרוויח כסף – מבחינת החוק אתה מהמר שמשחק משחק אסור, במקום של משחקים אסורים.

הענישה בחוק היבש

לא רק אתה, כשחקן, נמצא בבעיה. גם שתי המלצריות בווילה של צ' ואף צ' בעצמו – כולכם, במידה ותפשוט המשטרה על הווילה – בבעיה: עונשו של שחקן, טקסס הולדם, בינגו או מכונות מזל – דינו שנה אחת או קנס כספי שישולם לקופת המדינה.

אם אתה הוא זה שמציע, מוכר או מפיץ כרטיסים, או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור, וכן המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינך – מאסר שנה וקנס. צ', שבמקרה שלנו הוא המחזיק בוילה ומנהל את מקום המשחקים אסורים, ולפי החוק, כל מי שיחזיק וינהל מקום שהוא מקום לעריכת הגרלות או הימורים, שאין לו היתר עסקי להפעלת מקום כזה, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס.

במקרה שצ' שכר את הווילה ובעלי הווילה משכיר אותה או הרשה את השימוש בה בידיעה שתשמש למשחקים אסורים או לעריכת הגרלות או הימורים, בעלי הווילה בעצמו אינו חף מעונש, ועל פי החוק צפוי למאסר של שישה חדשים או קנס.

ומה על המלצריות של צ'? שכל חטאן היה להגיש טוסטים וקפה לשחקנים המרוכזים? לעניין כל מי ש"במקרה" נכח בוילה בזמן הפשיטה המשטרתית קובע החוק חזקה הרמטית למדי: "הנמצא במקום משחקים אסורים, והיה לקצין משטרה יסוד להניח שמשחקים בו משחקים אסורים אותה שעה, רואים אותו כאילו הוא משחק בו משחק אסור, כל עוד לא הוכיח שנמצא במקום למטרה אחרת בלבד".

אז כולם נעצרו, צ', השחקנים, הדילר ושתי המלצריות החמודות ולכולם נפתח תיק פלילי לאחר חקירה. בזמן הזה, בידיי המשטרה ההרשאה החוקית לסגור את הווילה ואף לתפוס ולחלט את כלי המשחק עצמם וכן את הכסף שבדיוק היה מונח על השולחן ב"פלופ" הנוכחי: "היה לשוטר יסוד סביר להניח כי כלים או מכשירים, כרטיסים או כל דבר אחר שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, רשאי הוא לתפסם, ורשאי הוא לתפוס כספים, או דבר אחר, שהיה לו יסוד סביר להניח שנתקבלו כתוצאה מארגון המשחק, ההגרלה או ההימור האסורים או מעריכתם".

את כל ה"תפוסים" האלה, שצ' רכש במיטב כספו, הז'יטונים, הקלפים, הלבד הירוק וגם מכונת המזל שלא הספיק להפעיל באותו ערב, יכולה המדינה לחלט לעצמה גם אם צ' לא הורשע בסופו של יום.

ווינר כן וטקסס לא?

בישראל פועלים הימורים בחסות ציבורית שאף חוק לא מפריע להם להתקיים, כמו למשל: טוטו, לוטו, ווינר, חיש-גד ועוד רבים וטובים. אז מדוע הם כן והווילה של צ' לא? הרי סכנת ההתמכרות, העומדת בבסיס החוק, אותה התמכרות להימורים שמובילה להרס המהמר ובני ביתו ומשפיעה ישירות על אורח חייו, קיימת גם בצידם.

והתשובה בפסיקה, שדנה רבות וארוכות בסוגיה זו, מובאת לכם כאן בתמצית – שלושה טעמים להבחנה בין הימורים בחסות ציבורית לבין אלה הנערכים על ידי גופים פרטיים:

  1. הטעם הראשון להבחנה זו נעוץ בכך שהימורים בחסות המדינה משמשים מכשיר לגיוס כספים למטרות ציבוריות.

  2. הטעם השני מצביע על כך שלהימורים אלה לא נלוות, בדרך כלל, תופעות שליליות של השתלטות פשע מאורגן, אלימות והלבנת כספים, אשר מאפיינות משחקי הימורים הנערכים במועדונים פרטיים.

  3. עניינו של הטעם השלישי הוא ביכולת הפיקוח האפקטיבית על הימורים הנערכים בחסות המדינה – פיקוח שקשה להבטיחו במצב שבו שוק ההימורים נמצא בידיים פרטיות.

מתי תוכלו לארגן משחק, בינגו או טקסס הולדם שלא ייחשב ל"משחק אסור"?

אפשרות שכזאת מפורטת בחוק תחת סעיף ה"נסיבות המיוחדות":

"נסיבות מיוחדות הוראות סעיפים 225 עד 228 לא יחולו על משחק, הגרלה או הימור שנתמלאו בהם שלוש אלה:

(1) עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסוים;

(2) אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור;

(3) אינם נערכים במקום משחקים אסורים או במקום לעריכת הגרלות או הימורים."

כלומר, אם תערכו ותקיימו משחק שבו השחקנים הם ידידים, אשר להם תחומי עניין משותפים מלבד המשחק האסור, דוגמת בלט או שחמט, במפגש בו המשחק עצמו אינו המטרה העיקרית ולכן מספק שעשוע ובידור בלבד ובמקום שיש לו רישיון עסק לקיום משחק שכזה על פי חוק רישויי עסקים או לחלופין, במקום כמו הבית שלכם / הגינה הציבורית / הסלון של סבתא – תוכלו לשחק כאוות נפשכם מבלי לחשוש לבואה של המשטרה שתפסיק את המשחק ותיקח לכם את הקלפים או הכרטיסיות.

לפני סיום ולהשלמת התמונה של המלחמה העיקשת של רשויות אכיפת החוק כנגד ההימורים האסורים במקומות כמו הווילה של צ', כדאי שתזכרו: על פי החוק, רואים משחק בקלפים, בקוביות או במכונת משחק כמשחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה, כל עוד לא הוכח ההיפך – כלומר, משחק אסור.

בתים מארחי משחקים כמו הווילה של צ' ייחשבו למקומות שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים במקרים הבאים:

1.  אם נערך בהם משחק אסור לפחות פעמיים תוך שישה חודשים, שקדמו לפעם האחרונה שבו פשטה המשטרה על הוילה של צ' או על הבית שלכם, כאשר אתם משחקים עם החבר'ה בלבד.

2.  אם שימשו מועדון למשחקים בקלפים, כמו הוילה של צ', ונערך בהם משחק אסור לפחות פעם אחת תוך שישה חודשים שקדמו לפשיטה הקודמת שבה נתפס עובר העבירה.

ומה עם ה"קוף" וודאי תשאלו? אותו "מתנדב" שלוקח על עצמו את האחריות לניהול הבית המארח והמשחק? דינו כדין ה"מחזיק" וה"מנהל" ואם יורשע בעבירה – דינו 3 שנים בבית הסוהר ע"פ הוראת החוק.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שם *
אימייל *
אתר